בואו לדבר! או "תחצו את השלטים ותגיעו לאנשים"

בס"ד

זוכרים כמה דיברנו על 'פנים אל פנים'?! על 'מתנחלים בלבבות'?! וכל מיני פרוייקטים חשובים. יותר ויותר אנו רואים עד כמה חשוב לפתח ערוצים אלטרנטיביים לתקשורת השמאלנית הקיצונית שעושה כל שביכולתה כדי להשחיר את שם המתיישבים, כדי להשפיע על מהלכים מדיניים באגרסיביות רבה... היום זה הרבה יותר חזק מבעבר (מי שקצת עוקב אחר התקשורת יבחין בהחרפה רצינית בזמן האחרון), אבל נראה שקצת שכחנו... ובליבי תמיהה רבתי, האין אנו חשים את גודל הניכור, הסכנה?

חברים! היום כבר לא צריך אפילו לדפוק בדלת, לא צריך לכתת רגליים בין בתים ובניינים. לב ליבה של העיר הרותחת (והמזיעה לא מעט, יש להודות) בא לנקודה אחת, הם יצאו לרחובות, לדירות עראי. ודי - תפסיקו לתרץ שזה קונספירציה של השמאל, זה מעניין לי ת'ספתא, הם שם וזה חינם והם פתוחים לשמוע יותר מתמיד, אם תשאלו אותם הם יספרו שזה אירוע שלא היה כמותו מאז קום המדינה - מאהל המחאה בתל אביב קורא לכם! אל תבואו עם שלטים, אם אינכם רוצים אל תבואו להזדהות או למחות, לא להפיץ ולא להניח תפילין, לא לחלק דיסקים ולא להחתים... בואו! רק תבואו! תהיו חמודים, תהיו אותנטים, ותצעקו את האמת שלכם, כמו מאות אחרים שם בשדרות רוטשילד, שעכשיו מעיזים. לא יהיו מכות, אני יכול כמעט להבטיח, אם תעשו את זה בשיא הפשטות והאמת הפנימית, יש אמנם הרבה דעות קדומות, ולפעמים הן מוצקות מדי, אבל לא - זה רק בגלל שהתקשורת מלעיטה את ההמונים. דיברנו על ערוץ תקשורת אלטרנטיבי, אנושי, אז מה נרדמנו פתאום?! למה אנחנו נעדרים משם? הרי דברים קורים שם, באמת, דברים קורים!
הם שוהים שם, ועשויים להמשיך עוד לשהות שם שבועות, ואולי חודשים ספורים (עד תחילת הלימודים או הגשם הראשון כנראה) - והם מדברים, וצועקים את הבפנים, בינם לבין עצמם, המגזרים השונים. יש המון סקרנים וצלמים ומראיינים ואנשים שירצו לדעת מה אתם מחפשים שם, ורק תבואו לדבר ולתקשר. תיקון היסוד, זה הסוד, קראו את הפוסט הקודם. לא ימין, לא נצח, לא שמאל, לא הוד, אלא חיבור - יסוד. תיקון הדיבור. מהאידאולוגיה הרמה למציאות הגוססת, לעיר הצפופה. זמן המלכות קרב ובא.

זה כבר מזמן לא עניין של מחאה כזו או אחרת, אל תאמינו לאמצעי התקשורת שמנסים לרכב על ההמון המזיע (סוג של כור היתוך).

בואו! בבקשה... ואל תגידו שאני הוזה, אני מבטיח להביא חומרים (וידאו) ומקווה שלא תפספסו את ההזדמנות. זה משהו של פעם ביובל (שעוסק בהשוואת הנדל"ן כמובן).

תל אביב עירומה, עם ישראל מדבר, צאו מהפייסבוק ובואו לפייס. זה כל כך קל, קו 5 מתחנה מרכזית תל אביב, שדרות רוטשילד, ופשוט לזרום עם זה...

עדכון 4.8.11: העליתי היום סרטון משיטוט בשדרות רוטשילד אתמול, אני מאוד שמח בסרטון הזה ואני מקבל תגובות חיוביות. צפייה מהנה!

עשר ספירות

בס"ד


למעשה, יש ה', מכאן הכל מתחיל...

עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשר

התרשים המפורסם המציג את עשר הספירות בשני מימדים: של רוחב (ימין-שמאל-אמצע) ואורך (מעלה ומטה) כאשר כל ספירה מוצגת באופן של עיגול (להורות עניין של אחדות) - עלול להטעות, כיון שנוצר הרושם שיש פה ריבוי, פירוט, משך... אך אין זו אמת, מדובר באבחנות בדבר, בדבר כלשהו.
קנט הגדיר יפה שכל דבר באשר הוא ניתן להבחין בו שתי הבחנות: הדבר כשלעצמו, והופעותיו של הדבר במציאות. אם יש משהו שאנו מוצאים, נתקלים בו, בכל צורה שהיא, אם דרך הרגשה או דרך חוש גשמי יותר או אפילו דרך השכל, מוכרח שהוא ישנו בפני עצמו, כלומר יש הדבר כשלעצמו, והנה אנו גם נתקלים בו, ולא בכל עת נתקלנו בו, ולפעמים נתקל באופן חלקי בו, לכן יש גם להבחין את הופעת הדבר אלינו שלעיתים היא חלקית, בעוד שהדבר שלעצמו שלם ותמים ובלתי תלוי בהתקרבותנו אליו.
על אותו רעיון של חלוקה זו, שאינה חלוקה ממשית אלא הבחנה שמוכרחת להמצא בכל דבר שהוא אחד, גם אחד מוחלט לחלוטין - בתורת הסוד אנו מבחינים עשר ספירות בדיוק, לא יותר ולא פחות - כמו שנאמר בספר יצירה (פרק א' משנה ג') "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשר".
שלימות ההבחנה, כלומר התמונה השלימה שמצטרפת לנו דרך כל עשרת ההיבטים הללו נקראת בתורת האר"י - פרצוף, אך לא נעמיק בעניין זה כרגע.


אם כן נראה בדרך הגיון, למה עשר בדיוק ומה תפקידה המדוייק של כל הבחנה, שכאמור אינה ממשות עצמאית אלא הבחנה בלבד (וכשמעמיקים הכל הבחנות ואין ממשות אלא הקב"ה, וממילא ההבחנות הן ממשות ביחס אלינו כי סוף סוף העולם נראה לנו כממשי וד"ל):


הציר הראשון שעליו אנו מתארים את מראה הספירות (וכתוב בספרים שכך היה מתגלה לנביאים בחוש ראייה רוחני דק) הוא ציר המעלה-מטה. כאשר למעלה הוא הדבר לעצמו, ולמטה הוא ההופעה שלו במציאות. על בסיס העניין של השמיים והארץ. השמיים הם המציאות השלימה והאידאלית, הבלתי מעורערת ומחולקת ומגומגמת, אבל הארץ היא בתחילה נראית כשומכלום, ואט אט מצמיחה ומגלה איזה משהו שישנו, כלומר יש פה תהליך שכל עוד התהליך מתרחש יש פה התגלות חלקית בלבד. אמת מארץ תצמח.


נזכור שעשר הספירות לעולם לא חורגות מתיאור האחד, אין הן מתארות שום דבר מחולק במציאות, ואין הן חילוקים. ולכן, המוקד הוא בדבר לעצמו, כי הלא אנו מדברים על הדבר, אלא שבדבר יש הבחנה של הופעה, כי כל דבר בהכרח מופיע שאילולא כן הוא היה אובד כל משמעות (יש גם דיבור על דבר שלא מופיע, למעלה מהספירות אך אין זה ענייננו כאן, בכל אופן חשוב להבין העניין שאין הדברים מתגבלים רק לאלו שמופיעים כי ה' הוא כל יכול). אם כן ספירת המלכות התחתונה היא הבחנת ההופעה שבדבר. אין היא עצם ההופעה, כי אז אנו מדברים על דבר חדש, אלא הבחנת ההופעה, כוחו להופיע.


מעבר למלכות שוכנות שלוש חטיבות של הבחנות, המכונות חב"ד חג"ת נה"י, שגם הן מתוחות על ציר המעלה מטה והן כל מה שנותר לתאר בדבר עצמו חוץ מהופעתו, וזה 'הדרך' כביכול מעצם הדבר במחשבה, ברעיון, במשמעות הראשונית שלו עד שמגיע לכדי הופעה. ונסביר -


חב"ד - הנקראים גם 'מוחין' הם הרעיון, כי הרעיון הוא הדבר החזק מכל במציאות. המשמעות. אמנם בעולמנו החומרני (מטריאליסטי) החילוני המתעקש לרוקן את העולם ממשמעות (והצורך להלחם בכך שוב ושוב מוכיח שבעל כרחנו אין המשמעות נעקרת) מנסים לומר שישנו דבר שקודם למשמעות ולרעיון, אך אין זה כך - בסיס כל דבר הוא רעיון, מחשבה, מטרה, כמו מה שרץ בראשנו קודם שאנו הוגים דיבור, איזו מהות.


חג"ת - השפעת המהות כלפי חוץ. בשונה מהחב"ד ששם המהות התקיימה לעצמה במנותק מהצורך לפנות אל המציאות, די לה בעצם היותה, כאן אנו עוסקים בהכוונה של המהות אל ההופעה. לכאורה יש לנו מבנה מושלם, ישנה ההופעה, ישנה המהות וישנו הקשר המתווך ביניהם. בדומה למושכל (מהות) - משכיל (צד ההופעה) - שכל (התוכן שזורם בחלל שבין לבין). אך לא די בכך מכיון שעל מנת שאכן תהיה הופעה צריכה המהות להתמודד עם המציאות בפועל וזה מביא אותנו ל...


נה"י - נקודת החיכוך של המהות עם המציאות בפועל, כאן כבר יש הבחנה חדשה, לא די בכיוון תיאורטי של המהות כלפי המציאות אלא יש לדון גם ברגע המפגש, אך עדיין לפני ההופעה, לפני שהיא מתאפשרת בכח המלכות.


וכעת נדון בציר הצד - ימין, שמאל, מרכז, מדוע הוא נצרך.. ובכן, על מנת לעבור מעניין לעניין, מעניין חב"ד לחג"ת ומחג"ת לנה"י (לא נעמיק כעת בפירוש מילולי של כל ספירה ואיך הוא מבטא את עניינה, אך המקור הוא ממידות האלוקיות כי ה' הוא האחד האמת שכל מושג אחד אחר נגזר ממנו ולכן כל ההבחנות הן מידותיו על פי הפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמיים ובארץ לך ה' הממלכה..."), יש לממש ולהגשים כל עניין ובכך הוא נעשה 'נמוך' יותר (במובן של מעלה-מטה, הדבר כשלעצמו - הופעתו) וכך הוא ממשיך את התהליך.


ימין ושמאל - שניהם היפותטיים לחלוטין (הכל פה היפותטי, הכל הבחנות באחד. אולם באופן יחסי...) וההתגשמות המציאות תמיד תכיל שילוב בין השניים, כלומר ההנמכה היא תמיד חיבור בין ימין ושמאל. כל העיסוק בהבחנות מונח על הרעיון של המתח בין הרצוי-למצוי בין המהות למציאות, ולכן קודם כל ישנו הדבר, המהות במלואה, היא פשוט ישנה לגמרי, וזה ימין. שמאל הוא סמל הניגוד, שהיא איננה, וזה כמובן אינו, כי האין אינו (כמו שאומר פרמנידס) אך גם היש אינו (כי הוא חסר משמעות לבדו עיין לעיל) לכן כתבתי ששניהם היפותטיים, ימין לבד ושמאל לבד, התגשמות חייבת להיות הרכבה בין מידה של יש ומידה של אין, מציאות היא חלקיות וזו ההרכבה הזו, ולכן כאשר אנו יוצרים את ההרכבה אנו קרבים יותר למציאות ולפי הציר שהוסבר אנו מנמיכים טיפה (וכמו שרואים בתרשים, הספירות המרכזיות יורדות מעט). כעת כל ספירה מחב"ד חג"ת נה"י ממלאת תפקיד על פי רעיון זה. חכמה מתארת את שלימות הרעיון בנקודה אחת בלי שום יכולת לפרקו כי הוא פשוט מושלם, אין שום מקום להתחיל בחלקיות, בינה היא אפשרות העדרו ותחילת פירוקו אם כן, ביאה אל הרעיון מכיוון הפוך, מצד החסרון אל ההתמלאות בו ולא מצד המלאות אל המלאות. דעת הוא קיום הרעיון והישרדותו, סוף סוף אפשר לומר שיש לנו רעיון במציאות, כלומר יש לנו רעיון שירד קומה. רעיון קיים אפשר להתחיל לעבוד איתו, לבקש לממש אותו כלפי המציאות כלפי החסרון (המלכות מתארת את שיא השמאל לעומת כל מה שמעליה, לפי ההסברה ששמאל הוא ניגודיות), העניין של לממש רעיון הוא חסד בשיא הפשטות הולכים לממש בלי שום עיקובים והיסוסים, אך זה בלתי אפשרי כי אין שום התייחסות למציאות והלא לקראת מה אנו הולכים אם לא לממש את הרעיון ב-מ-צ-י-א-ו-ת, שכרגע לא נלקחת בחשבון. אם כן מובאת הבחינה הניגודית - גבורה, העדר המימוש, אמירה שישנה מציאות. וכאמור שתי גישות אלה קיצוניות ואף אחת לא מציאותית, הן רחפניות מדי מכדי להיות ריאליות, האמת היא איפשהו באמצע - מידת האמת היא התפארת, וממילא לראשונה יש תובנה משמעותית על אפשרות מימוש המהות. כעת יש לגשת למימוש בפועל והחיכוך עם המציאות מעורר אתגר, הכרעת האתגר ללא עוררין, ושוב - היה אפשר רק לולא היתה מציאות הוא הנצחון עליה - נצח, לעומת ההודאה במציאות שאין אנו יכולים לה והוא ההוד, אבל מוכרחים לנקוט במידת אמצע ולהתחבר למציאות מתוך דיאלוג, לא בהשתלטות ולא בבריחה אלא ביצירת ברית, קשר אמיתי, יסוד, הדרך השלישית שהיא העדינה והקשה מכולן כל המסע הארוך מסתכם בה (מי אמר שיש רק ימין ושמאל?! בפוליטיקה הימין רוצה לכבוש ולכסח לכאורה, השמאל מבקש להנמיך ראש, לקבל, להודות, להכנע, אבל בין כך ובין כך אין מבט נוכח כלפי המציאות, קשר עין עמוק איתה, של הבנה). והנה נשקנו למציאות, הזדווגנו איתה באמצעות איבר היסוד שלנו, והנה הרעיון הגיע אל המציאות בשלמותו, והשגנו לנו מלכות, הכושר להשפיע על המציאות בכח הרעיון הגנוז בנו מראשית הכל. מידת האלוקים מתממשת באדם כאשר הוא דבר במידותיו... 

הזעקה הבלתי נשמעת למשמעות...

בס"ד

ליל אמש נתבשרנו מרה על מותה באיבּה של הזמרת האנגלייה היהודייה - איימי ווינהאוס. כאחד האדם תחת גלגלי הזמן והתעשייה, גם אני לא יודע עליה דבר, מלבד אולי איזכור או שניים שאני מצליח לגרד מאיזה ניאורון נידח. אבל מהרעש הקטן שנוצר סביב מותה אני מבין שככל הנראה יש פה איזה עניין נסתר.

למדתי לכבד, בכל הכנות, גם את הפרשיות המתוקשרות שמגלגלות כסף לאבות הצהובונים. למדתי לנסות לחדור דרך מיסוך הפופולאריות המחניק ולשאול - אם כל כך הרבה אנשים מגלים עניין בזה, אז יתכן שכדאי לעיין ולמצוא את נקודת האמת, ושייחנקו כל אלו שמנצלים את ההמולה לכיסם שלהם...
יש משפט יפה שאומר "זה שאתה סכיזופרן אין זה אומר שלא רודפים אותך", כלומר ראוי להמנע מקיצוניות לכאן ולכאן. ובמקרה שלנו: ישנה אישיות שמככבת על במות ועל שערי מגזינים, היא מופיעה באופן פרובוקטיבי... התגובה האינסטינקטיבית של רבים מאיתנו - "פויה!", עולה בדעתנו שהמניע היחיד שמסתתר מאחורי הסיפור הזה הוא כסף, ואולי כבוד וקצת יצרים, וכל זה בא לתקוף אותנו ברגע זה ולגזול את נשמתנו ועלינו להתגונן בפני המתקפה... התגובה האפשרית השנייה היא "וואו! מדהים! איזה יפה ומושכת וכו'", וכמובן שנעדיף את האפשרות הראשונה כדי לא להעליב את האינטלגנציה שלנו...
אבל בעצם בין כך ובין כך אנו משוכנעים שמה שעומד מולנו הוא חזית אחידה, מקשה אחת, של רוע או של קסם, שנוצרה באופן מושלם כפי שהיא ברגע זה, והונחתה משמיים. יצור אדיר כח שכל הארץ פרושה למרגלותיו, שזרעותיו הם אנשי תקשורת, ראשו במאים, ומחלצותיו מיטב המאפרים והמלבישים. ובכל מקרה אנו מכחישים את הסיפור האמיתי, בכל מקרה אנו מתגלים כקטני דעת ומרומים. ולכן ראוי שנבחר באפשרות השלישית, פירוק האשליה לגורמים...

כשאיימי מאופרת היטב, מלווה בכנופיית כושים, מוארת באופן שמחריף את הכאב ממנו היא באה, אליו היא הולכת ולידיו היא משחקת - נדמה לנו שיש פה מעין יצירת אמנות בתנועה, התגלמות מושלמת של סבל ותפילה, קשה לנו לתאר את המרכיב האנושי החלש והחסר, את הסיפור המלא, את הדרך רצופת התלאות והכשלונות והמשברים הקיצוניים. אבל מי שהכיר יותר (וזה לא אני) כנראה יודע מה מסתתר, כמה כמיהה אנושית פשוטה, משהו מעורר הזדהות עמוקה ובצדק, לא בחסד. עד שגם אם יבוא מישהו בעתיד ויחגוג על כל העוגה, אין זה ממעט מהאמת שבין הקהל הנאמן לבינה.

ישנם אמנים שבדרכם העזו (ואולי לא היתה להם ברירה, ואולי נדחפו לכך בידי גורם זר) ללכת עד הסוף עם מה שמקנן בלב רבים ולא מקבל ביטוי מלא. כמו הצורך הפשוט במשמעות, שאם לרגע נשתיק את הכל ונהיה כנים - נראה שזמן רב מהחיים הוא התחמקות משאלה זו. ועל כן אנו מוקירים למי שביקש זאת יותר חזק מאיתנו, שהיה מוכן לשרוף לעצמו ימים ושנים ותאים במח ואת כל חייו למען אותה מטרה. זו זעקה בלתי נשמעת, אבל ההד שלה מורגש והרי ההוכחה, יש בזה משהו מעודד לדעת שהאדם עוד לא ויתר, ושבני אדם - גם שאין להם פנאי יומיומי להזדעזע עד עמקי נשמתם ובמהרה הם מכופפים את ראשם - לכל הפחות לרגע אחד, או כמה שעות, הם מודים שהזעקה יקרה להם מכל.